ישנם סוגים שונים של בעיות שמיעה ובהתאמה, בדיקות השמיעה שונות. על הרופא להתאים את הבדיקה לסוג הבעיה וכמובן גם לגיל הנבדק. למשל, כאשר מדובר על תינוקות, הבדיקה תיעשה באמצעות מכשיר המודד את תגובת האוזן לקול.
הפרעה בשמיעה מתחלקת להפרעה אווירית, בה ישנה בעיה במעבר גלי הקול, כך שיש ירידה בשמיעה ולהפרעה עצבית בשמיעה. הפרעה אווירית, נגרמת בדרך כלל מפגיעה חיצונית באוזן התיכונה. לעומת זאת, הפרעה עצבית, תיגרם בגלל פגיעה באוזן הפנימית או בשל שינויים ניוונים באוזן הפנימית, המתרחשים בדרך כלל בגיל מבוגר.
בדיקות שמיעה אינן מכאיבות ואורכות ממספר דקות, עד שעה, תלוי בסוג הבדיקה. תוצאות הבדיקה יכולות להימסר לנבדק במקום ולעיתים הן עוברות ישירות לרופא המטפל, אשר הפנה לבדיקה. חשוב לציין, כי לא כדאי לעשות בדיקת שמיעה אם המטופל סובל מדלקת אוזניים או מצינון, משום שבמצבים אלו, יכולה להיות ירידה זמנית בשמיעה.
כיצד נערכת הבדיקה?
בדיקת השמיעה נערכת בחדר אטום לרעש, כאשר בשלב ראשון נבחן האם יש בעיית שמיעה. בשלב השני, ינסה הרופא להבין מהו מקור בעיית השמיעה. הרופא מניח על אוזני המטופל אוזניות המשמיעות לו סדרה של צלילים בתדר משתנה ובעוצמה משתנה והנבדק יצטרך לומר מתי הוא שומע צליל.
היה ומבדיקה זו, משתמע כי יש בעיית שמיעה, ימשיך הרופא לחלק השני, בירור מה גורם לבעיית השמיעה: האם יש בעיה בהולכת האוויר, הנגרמת לרוב מפגיעה חיצונית באוזן, או שיש פגיעה עצבית, אשר נגרמת מפגיעה פנימית.
בשלב השני, מניחים מכשיר על העצם שמאחורי האוזן ובודקים את שמיעתו של המטופל. כך למעשה, מועבר הקול ישירות לאוזן הפנימית ואם יש פגיעה באוזן התיכונה, קרי, בהולכת האוויר, אזי המטופל ישמע את הצלילים. אם הוא לא שמע, אזי מדובר בבעיה עצבית. ישנם מקרים בהם מדובר בבעיה משולבת ואם יש חשד כזה, יש לערוך בדיקות נוספות.
כאשר הרופא סבור כי תוצאות הבדיקות אינן מתיישבות עם תסמיני המטופל, או נסיבות המקרה, על הרופא לבצע בדיקות נוספות כמו למשל, בדיקת CT, על מנת לשלול קיומו של גידול הגורם לבעיית השמיעה.
רשלנות באבחון
מקרים של רשלנות באבחון בדיקת שמיעה, יכולים לקרות מסיבות שונות:
- קריאה פזיזה: כאשר הרופא קרא בפזיזות את תוצאות הבדיקה ולכן, כתב מסקנה שגויה.
- אי איסוף מידע/התייחסות אליו: על הרופא לאסוף מידע אודות מצבו הבריאותי הכללי של המטופל, המקצוע בו הוא עוסק, היסטוריה רפואית משפחתית ועוד. אי איסוף מידע ו/או העדר התייחסות אליו היכן שיש צורך להתייחס ולקחת זאת בחשבון בפענוח התוצאות, יכול להיות בגדר רשלנות באבחון.
- אי שליחה לבדיקות נוספות: בשל חשד להפרעה משולבת, אווירית ועצבית, או בשל תוצאות בדיקה שאינן נראות נכונות, היה על הרופא לשלוח את המטופל לבדיקות נוספות, אך הוא לא עשה זאת.
מעשים אלו יכולים למנוע אבחון של בעיית שמיעה ולגרום להחמרתה עקב אי מתן טיפול מתאים. מקרים חמורים של רשלנות רפואית באבחון בדיקת שמיעה, הם מצבים אשר בהם למטופל יש גידול באוזן, הגורם לבעיית השמיעה והגידול לא מאובחן.
העדר אבחון במצב כזה, בין אם הוא נובע מאי שליחת המטופל לבדיקות המתאימות ובין אם הוא נובע בשל פענוח לא נכון של בדיקה, עלול להביא להחמרה במצבו של המטופל ולגרום לבעיות נוספות כגון בעיות בשוויון משקל, עיוותים בפנים ועוד.
רשלנות בטיפול לאחר בדיקת שמיעה
ישנם מקרים בהם, תוצאות בדיקת השמיעה, גילו בעיית שמיעה, הדורשת מעקב רפואי, על מנת למנוע החמרה במצב. במסגרת המעקב, דואג הרופא לוודא כי הטיפול שניתן הוא טוב ויעיל ואם לא, יוכל לשנות את הטיפול.
ייתכן גם מצב שבו הבדיקה העלתה חשד לבעיה, אך יש צורך בביצוע בדיקה נוספת בעוד תקופה, או לשלוח את המטופל לבדיקות נוספות, כדי לאשר או לשלול אבחנה.
המעקב הרפואי הוא קריטי ביותר כאשר מדובר על גידול, בו יש לטפל באופן מיידי ולעקוב אחר המצב, כדי שסיכויי ההחלמה יהיו טובים. מעקב רפואי גם נדרש כאשר המטופל החלים מבעיית שמיעה, אך יש לערוך מעקב תקופתי, על מנת למנוע את הישנות הבעיה. אי ביצוע מעקב רפואי, או ביצועו באופן לקוי, יכולים לגרום למטופל לנזק ולכן, זוהי רשלנות בטיפול.
