רשלנות רפואית משמעותה, הפרת חובת הזהירות של המטפל כלפי המטופל, כאשר אותה הפרה גרמה למטופל לנזק פיזי ממשי, ארוך טווח.
חובת זהירות פירושה, כי על המטפל להעניק טיפול רפואי מקצועי ומיומן ולהפעיל שיקול דעת לפני קבלת כל החלטה במסגרת הטיפול. כל זאת, על מנת לתת למטופל, טיפול רפואי העומד בסטנדרט הטיפול הסביר.
הפרת חובת הזהירות יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות ובהתאם, חומרת הנזק למטופל. בין המקרים הנפוצים של הפרת חובת זהירות: אי הפניית המטופל לבדיקות רפואיות חיוניות, אי קבלת הסכמה מדעת לביצוע הטיפול, אי ביצוע תיעוד רפואי ואבחון שגוי או מאוחר של מחלה.
אי הפניית המטופל לבדיקות חיוניות
זהו מצב שבו, על הרופא היה להפנות את המטופל לבדיקות מסוימות אך לא עשה כן:
- דיווח של המטופל: כאשר המטופל מדווח על תסמינים המעוררים חשד לקיומה של בעיה רפואית כלשהי ויש צורך לבצע בדיקות שונות, בכדי לאשש או לשלול אבחנה.
- בדיקה חוזרת: מצב שבו נתקבלה תוצאת בדיקה, הדורשת ביצוע בדיקה חוזרת, אם בשל צורך לאשש את האבחנה ואם בשל חשש כי הבדיקה לא בוצעה כהלכה ותוצאותיה אינן מדויקות.
- בדיקה תקופתית כחלק ממעקב רפואי: למשל, כאשר המטופל עבר ניתוח, או כאשר הוא חולה במחלה כרונית, הדורשת ביצוע בדיקות תקופתיות.
- בדיקות מקדמיות: ישנם מצבים בהם יש לבצע בדיקות מקדמיות לפני מתן טיפול רפואי, כמו ניתוח.
כל מחדל של אי הפניית המטופל לבדיקה רפואית חיונית, עלול לגרום לו לנזק פיזי חמור ביותר, נזק אשר היה ניתן למנוע אותו, לו הרופא היה מפנה את המטופל לבדיקה הנדרשת.
אי קבלת הסכמה מדעת
רבים מן המקרים של רשלנות רפואית, מקורם באי קבלת הסכמה מדעת של המטופל לביצוע הטיפול. פירושו של דבר הוא כי הרופא לא מסר למטופל את כל המידע הרפואי הרלוונטי לגבי הטיפול ו/או לא וידא כי המטופל מבין את האינפורמציה שנמסרה לו. כך קורה כי ההסכמה של המטופל לעבור את הטיפול, לא הייתה הסכמה מדעת.
מהו המידע הרפואי הרלוונטי שעל הרופא למסור למטופל? כל פרט מהותי לגבי הטיפול שהוא עתיד לעבור: אורכו של הטיפול, למשל, האם מדובר בפגישה אחת, מספר מצומצם של פגישות או תהליך טיפולי ארוך; עלות הטיפול, סיכויי ההצלחה מחד והסיכונים מאידך; קיומם של טיפולים חלופיים ועוד.
אי קבלת הסכמה מדעת היא עילת תביעה בפני עצמה – פגיעה באוטונומיה של המטופל ובכל מקרה שבו הטיפול גרם למטופל לנזק פיזי מהותי, יש בידיו גם עילת תביעה של רשלנות רפואית.
אי תיעוד רפואי
על הרופא מוטלת חובה לנהל רישום רפואי מסודר על מהלך הטיפול. עליו לתעד כל בדיקה שנעשתה למטופל, כל אבחון, תרופות מרשם שניתנו למטופל וכיוצא בזה.
לתיעוד הרפואי חשיבות עליונה בשמירה על בריאות המטופל, מכיוון שהוא מאפשר לרופא המטפל לנהל מעקב אחר הטיפול. כמו כן, באמצעותו, יכולים רופאים אחרים אליהם מגיע המטופל, למשל, במסגרת טיפול בבית חולים, לראות איזה טיפול ניתן למטופל ובהתאם, לקבוע את המשך הטיפול נכון לאותו מועד.
אי ניהול רישום רפואי, פוגע ביכולתו של הרופא לתת טיפול רפואי מקצועי ועל כן מהווה הוא הפרת חובת הזהירות. יתרה מכך, כאשר המטופל מגיש תביעת רשלנות רפואית, אי תיעוד רפואי מציב מכשול ראייתי למטופל בהוכחת טענותיו והדבר יכול להוביל להפיכת נטל ההוכחה.
אבחון שגוי ואבחון מאוחר
מטבע הדברים, גילוי מוקדם של כל בעיה רפואית, מקל על הטיפול בה. אולם, ישנם מקרים רבים בהם הגילוי המוקדם הוא קריטי להחלמה של המטופל, כמו למשל, במחלת הסרטן, כך שאבחון שגוי ואבחון מאוחר של המחלה, יכולים לפגוע באופן משמעותי ביותר בסיכויי ההחלמה.
טעות באבחון, על כל סוגיה, יכולה לקרות בנסיבות שונות, למשל, בשל התעלמות מתלונות המטופל ואי הפנייתו לבדיקות רפואיות נדרשות, בשל ביצוע לא מיומן של בדיקה, בשל פענוח שגוי של בדיקה וכדומה.
