השליה אשר מתפתחת במהלך ההריון, מעניקה מזון וחמצן לעובר בזמן היותו ברחם אימו, ומשמשת כגורם מקשר אל הרחם דרך חבל הטבור. במקרים רגילים לאחר הליך הלידה בה יוצא הוולד, השליה נפלטת לאחר זמן מה באופן עצמאי מן האישה.
במקרים מסוימים, לאחר הלידה או הפסקת הריון יזומה, ייתכן כי תישאר רקמת הריון בתוך חלל הרחם. השארית למעשה נעוצה בתוך דופן הרחם ולא משתחררת בהליך התקין שארית השליה הינה למעשה מצב שבו חלק מהרקמות מתקופת ההיריון נמצאות בתוך חלל הרחם.
מקרה זה מתרחש בדרך כלל במקרים של ניתוח קיסרי, הפלה טבעית לא שלמה ואף במקרים של גרידה לשם סיום הריון. כפי שנראה בהמשך, זיהוי שארית השליה בשלב מוקדם הינו קריטי לשם מניעת סיבוכים תוך רחמיים הכוללים זיהומים והידבקויות, אשר במקרים חמורים יכולים להביא אף לידי פגיעה באיכות הפריון.
רשלנות רפואית באבחון התרחשות של שארית שליה
על הצוות המטפל להיות קשוב לתופעות לוואי שמתרחשות לאחר הלידה או הניתוח, אשר מהווים תמרורי אזהרה לקיומה של שארית שלייה. התעלמות מנתונים אלו מסכנת את האם והיילוד ומהווים מחדל רפואי רשלני חמור.
כך למשל דימום מתמשך או לא סדיר, או הופעת חום וזיהומים שונים מהווים אינדיקטור ברור המחייב אבחון וטיפול מיידי. ככל שאי האבחון יהיה בשלב מאוחר יותר לאחר הלידה, כך גוברים הסיכויים להתפרצות נזקים, זיהומים וסיבוכים הינה ברמה גבוהה יותר.
יש לבחון במידה ונגרם נזק, האם הצוות המטפל פעל בהתאם לנהלים ולהוראות המקובלות בפרקטיקה הרפואית, והאם התעלמותו או אבחונו הלקוי, עולה בקנה אחד עם סטנדרטים רפואיים אלו.
הטיפול בשארית השליה – ניתוח היסטרוסקופיה
בדרך כלל רקמת ההיריון שלעיתים נפלטת החוצה, גורמת לתופעות הלוואי, אך במקרים רבים, במקרה של חשד לשארית הריון יש לנקוט בהליך כירורגי הנקרא היסטרוסקופיה המוציאה את רקמת ההריון.
הליך זה מקובל במקרים אלו ועדיף אך הליך של גרידה לשם מניעת נזק עתידי לריריות הרחם. במידה ועלה חשש לשארית שליה יש לערוך היסטרוסקופיה מאבחנת במהירות האפשרית לשם דיאגנוזה ברורה על חלל הרחם ומצב הדפנות.
לאחר בדיקת ההתאמה הספציפית של המטופלת אל ההליך, הכוללת זיהוי של רגישויות לחומרים שונים ושקלול פרמטרים רפואיים, ניתן לבצע את ההליך הניתוחי המסיר את השארית.
רשלנות רפואית בביצוע בעת מקרי שארית שליה
שארית שליה הנשארת בגופה של האם ללא טיפול מהווה מחדל רפואי רשלני, אך יותר מכך, היא מהווה סכנה לבריאותה ויכולה להסב נזקים עתידיים.
שארית שליה אשר לא טופלה באופן הראוי על ידי הצוות המטפל, יכולה לגרום לקשת של סיבוכים והשלכות כמו פגיעה בפריון, זיהומים ואף במקרים חמורים יותר – להופעתה של תסמונות אשרמן.
תסמונת אשרמן מאופיינת בהידבקות זיהומית של חלל הרחם היכולה אף לגרום לחסימתו במקרים חמורים. במידה ולאחר הניתוח התברר כי נשארו חלקי שליה אשר לא אובחנו ולא הוצאו, מהווה הדבר מחדל רפואי העולה כדי תביעת רשלנות רפואית. גם במידה והאבחון של שארית השליה אובחן כראוי, מקרי רשלנות רפואית מתרחשים בעת ביצוע הליך הסרת השארית עצמה.
במידה והניתוח נעשה לא על ידי צוות מיומן או בוצע באופן ליקוי תיתכן פגיעה צמיתה ברירית הרחם היכולה לגרום לנזקים באותו איזור.
הפסיקה אף הכירה לאחרונה במקרים בהם עקב שכחה של שארית שליה אצל הנפגעת, היא נאלצה לעבור שורה של בדיקות וטיפולים פולשניים אשר מהווים נזק ממוני ולא ממוני.
כיצד ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרי התרחשות שארית שליה?
במידה ועולה חשד כי אחד מן האירועים שסקרנו במאמר זה התרחש אצל האם היולדת, יש לבדוק באמצעות גורם מקצועי ומנוסה האם קיימת עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בלידה. תחום זה הינו מורכב הן מן הבחינה המשפטית והן מבחינה רפואית, ועל כן מומלץ להתייעץ בטרם נקיטת פעולה כלשהיא.
לשם קבלת פיצויים יש להוכיח לא רק את קיומו של הנזק אצל האם, אלא גם להוכיח באמצעות הוכחות משפטיות ורפואיות קשר סיבתי מובהק בין הנזק לבין קרות המחדל. לשם כך יש להיעזר בחוות דעת של מומחה רפואי הבקיא בתחום. בכל מקרה מומלץ להיוועץ עם גורם מקצועי לקבלת פיצוי מקסימלי עקב המחדל הרשלני.
