ביופסיה היא לקיחת דגימה של רקמה באזור מסוים בגוף, כאשר המטרה היא להגיע לאבחנה מדויקת בדבר קיומה או העדרה של מחלה. בהתאם לתוצאות הבדיקה, יוכל הרופא המטפל לסיים את הבירור הרפואי, או להמשיכו, קרי, לבצע בדיקות או הליכים רפואיים נוספים. בדיקת ביופסיה שכיחה היא ביופסיה לגילוי מחלת הסרטן בכלל וסרטן השד בפרט.
בביופסיה של השד, לוקחים דגימה מהגוש החשוד כי הוא ממאיר ובוחנים מקרוב את רקמת השד כדי להגיע לאבחנה. מטרת הבדיקה היא כמובן לראות האם מדובר בגידול סרטני ממאיר או שפיר. היה ומדובר בגידול סרטני ממאיר, יש להתחיל בטיפול ללא דיחוי, משום שטיפול מוקדם, משפר בעשרות אחוזים את סיכויי ההחלמה מן המחלה.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
מרבית בדיקות הביופסיה, מבוצעות על ידי דיקור של מחט אך ניתן לבצע את הבדיקה גם בניתוח. המחט עמה מבצעים את הבדיקה, יכולה להיות דקה או עבה, כאשר בדיקה באמצעות מחט דקה נעשית ללא הרדמה ואלו בדיקה באמצעות המחט העבה, נעשית בהרדמה מקומית.
ההחלטה לבצע בדיקת ביופסיה תתקבל לרוב לאחר ביצוע בדיקות הדמיה כמו CT או MRI. במקרה של ביופסיה של השד, יפנה הרופא לביופסיה, לרוב, רק לאחר בדיקה ידנית אשר גילתה גוש או חשד לגוש, בדיקת ממוגרפיה ו/או בדיקת אולטרסאונד, המקימות חשד לגידול סרטני בשד.
רשלנות בביצוע בדיקת הביופסיה
זהו מצב שבו בדיקת הביופסיה עצמה, בוצעה באופן רשלני ובלתי זהיר, עד לגרימת נזק למטופל, או כאשר לא נעשו הכנות מקדימות מתאימות לבדיקה והדבר גרם לנזק.
ביצוע הבדיקה באופן בלתי זהיר, עלול לגרום לסיבוכים אצל המטופל, כמו למשל זיהום. זאת מכיוון שהבדיקה מותירה חתך שיש לסגור אותו היטב. כאשר החתך שמותירה בדיקת הביופסיה, לא נסגר כהלכה, הוא יכול לגרום לזיהום.
במצב זה, תידרש המטופלת לטיפול רפואי אנטיביוטי, אנטי דלקתי וכיו"ב והיא עלולה לסבול מכאבים, מאובדן ימי עבודה ועוד. אם הזיהום מאובחן בשלב מאוחר, הוא עלול לגרום לסיבוכים נוספים, כאשר את הכול היה ניתן למנוע לו הרופא שביצע את בדיקת הביופסיה, לא היה מתרשל בסגירת החתך.
אם מקרה כזה יבוא בפתחו של בית המשפט, עליו יהיה לבחון מדוע לא נסגר החתך כהלכה והאם מדובר בחריגה מסטנדרט הטיפול הסביר. אם ניתן היה לצפות את הזיהום או כל נזק אחר שנגרם למטופלת והוא לא היה נגרם לולא התנהגות הרופא, תוטל עליו אחריות בגין רשלנות רפואית.
מצב נוסף של רשלנות בבדיקת ביופסיה, הוא המחדל לעשות בדיקות והכנות מקדימות לבדיקת הביופסיה, אי נקיטת אמצעי זהירות וכיוצא בזה. הרופא המטפל צריך לחקור אודות מצבו הרפואי הכללי של המטופל, לבדוק האם הוא נוטל תרופות קבועות, האם סובל ממחלה כלשהי, האם יש לו רגישות לתרופות וחומרי הרדמה וכדומה. הבירור המקדמי הזה הוא חשוב מאוד, משום שאם קיימת איזו נסיבה מיוחדת, היא דורשת לבצע הכנה לפני הבדיקה. הבירור הרפואי הוא חלק מחובת הזהירות שחב רופא למטופליו והוא מקטין את הסיכוי לסיבוכים כתוצאה מהבדיקה. כאשר הרופא אינו עורך בירור ונגרם למטופל נזק כתוצאה מן המחדל, זוהי רשלנות רפואית.
אי שליחת המטופל/ת לבדיקת ביופסיה
כאשר עולה חשד למחלה ממארת כמו סרטן, אשר בה גילוי מוקדם הוא קריטי לשם סיכויי החלמה טובים, על הרופא המטפל להיות יסודי וזהיר ולשלוח את המטופל/ת, לכל בדיקה רלוונטית. קל וחומר אם למטופל/ת ישנו קרוב משפחה מדרגה ראשונה החולה במחלה. ישנם מקרים בהם, למרות קיומם של סימפטומים מתאימים, הרופא לא שלח את המטופל לבדיקת ביופסיה, אשר יכולה הייתה לאבחן את המחלה. מחדל כזה יכול כמובן לגרום להעדר אבחון ולאבחון מאוחר והנזק – יכול להיות קטלני.
במקרה של תביעת פיצויים, התנהגותו של הרופא תיבחן על ידי בית המשפט, על פי סטנדרט הטיפול הסביר, כלומר, אם כל רופא סביר אחר, היה מבצע את הבדיקות שלא ביצע הרופא הנתבע. היה ומחדלו של הנתבע, גרם לנזקי התובעת ואלו לא היו נגרמים לולא התנהגותו הרשלנית, תיקבע לו אחריות בגין רשלנות רפואית ויחויב בפיצוי.
רשלנות בפענוח הבדיקה
לאבחון שגוי של בדיקת ביופסיה, יכולות להיות השלכות חמורות ביותר. הסיבה לכך היא שסיכויי ההחלמה ממחלת הסרטן, המאובחנת באמצעות ביופסיה, קטנים יותר ככל שהאבחון מאוחר יותר. אבחון מוקדם, מונע את התפשטות הגידול לאיברים אחרים וכך ניתן לטפל בהצלחה בגידול ולהשיב למטופל/ת את בריאותו.
