בדיקת ממוגרפיה היא אחד מאמצעי האבחון לגילוי סרטן השד. בישראל, ישנה מודעות רבה למחלה זו ולכן, ההמלצה הרפואית היא כי על כל אישה מעל גיל 50, לעבור בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים.
נשים הנמצאות בסיכון גדול יותר לחלות בסרטן השד (למשל, אם קרובת משפחה מדרגה ראשונה חלתה במחלה) תעשנה את הבדיקה בתדירות גבוהה יותר. נשים אלו הנמצאות בסיכון גבוה יותר, יכולות לעבור בדיקה גנטית לאיתור גן המגדיל את הסיכון לחלות במחלה.
כיצד מתבצעת בדיקת הממוגרפיה?
הבדיקה היא למעשה צילום רנטגן של השדיים, כאשר כל שד מצולם בנפרד. הטכנאי מנחה את הנבדקת כיצד לזוז ומתי ומשך הבדיקה הוא בדרך כלל כעשרים דקות. מלבד אי נוחות קלה בזמן הצילום (ישנה תחושה של לחץ על השד) הבדיקה אינה מכאיבה ולאחריה, תוכל הנבדקת להמשיך ביומה כרגיל.
פענוח הבדיקה נעשה על ידי רדיולוג, אשר יפענח את תוצאות הבדיקה וישלח אותן לרופא המטפל שהפנה את הנבדקת לעשות את הבדיקה. על כן, לאחר מספר ימים מביצוע הבדיקה, יש לגשת לרופא המטפל כדי לשוחח עמו על התוצאות ועל המשך טיפול, אם יהיה צורך.
אלו ממצאים ניתן לראות בבדיקה?
בבדיקת הממוגרפיה, ניתן לראות ממצאים שונים, אשר יכולים להצביע על חשד לסרטן השד. למשל, משקעי סידן עדינים. במצב שפיר, אלו יהיו לרוב גסים בצורתם ואם הם עדינים יותר, יש צורך בהמשך בירור. אסימטריה בצפיפות השד, יכולה להעיד גם היא על גידול ממאיר.
בכל בדיקה בה עולה ממצא המקיים חשד לגידול ממאיר, על הרופא להפנות לבדיקה חוזרת ובעת הצורך לבדיקות נוספות.
חשוב לציין כי לעיתים, עוברת אישה בדיקת ממוגרפיה תקינה אך בסמוך לה, מרגישה גוש בשד. אין להתעלם מתחושה זו, למרות שנעשתה בדיקה באותה בעת ויש לפנות לרופא לבירור. הסיבה היא שבדיקת הממוגרפיה אינה תמיד מאבחנת כל גוש ולכן, אם הבדיקה הביתית העלתה חשד או ממצא, יש לפנות לרופא ללא דיחוי.
רשלנות באבחון – אי שליחת המטופלת לבדיקות
בשל העובדה כי גילוי מוקדם הוא קריטי להחלמה מסרטן השד, אם צץ החשד ולו הקטן ביותר לסרטן השד, יש לשלוח את המטופלת לבדיקת ממוגרפיה.
היה ובדיקת הממוגרפיה, מעלה חשד לקיומו של גידול ממאיר, יש לערוך בדיקות נוספות, כמו בדיקת ממוגרפיה חוזרת, אולטרסאונד ובדיקת MRI, על מנת לברר האם הממצא שנראה בבדיקה, הוא שפיר או סרטני ויש צורך לכרות אותו מיד.
זיהוי וודאי של הגידול הסרטני בשד הוא על ידי בדיקת ביופסיה. בבדיקה זו לוקחים באמצעות דקירה במחט, דגימה מרקמת השד ובוחנים אותה מקרוב כדי לאשש את האבחנה.
אי שליחת המטופלת לבדיקת ממוגרפיה ראשונית, למרות כי יש חשד בעקבות בדיקה ידנית כי יש גוש בשד היא רשלנות רפואית. קל וחומר, מחדל לבצע המשך בירור רפואי, היה ובדיקת הממוגרפיה אישרה חשד לגידול ממאיר.
מחדלים אלו עלולים לגרום להעדר אבחון המחלה וכך, נפגעים באופן משמעותי, סיכויי ההחלמה של האישה. זאת משום שגילוי מוקדם של המחלה, משפר משמעותית את הסיכוי להחלמה.
במקרה של תביעת פיצויים, התנהגותו של הרופא תיבחן על ידי בית המשפט, על פי סטנדרט הטיפול הסביר, כלומר, אם כל רופא סביר אחר, היה מבצע את הבדיקות שלא ביצע הרופא הנתבע. היה ומחדלו של הנתבע, גרם לנזקי התובעת ואלו לא היו נגרמים לולא התנהגותו הרשלנית, תיקבע לו אחריות בגין רשלנות רפואית ויחויב בפיצוי.
בפסיקה, נדונו מספר מקרים בהם לא בוצעו הבדיקות הדרושות, בזמן, לרבות בדיקת ביופסיה. הנשים לא אובחנו במועד והן נפטרו. בתי המשפט קבעו במפורש כי עריכת הבדיקות במועד, הייתה משפרת משמעותית את סיכויי ההחלמה וסביר להניח כי מותן של הנשים הללו היה נמנע.
רשלנות בפענוח תוצאות הבדיקה
לאבחון שגוי של בדיקת ממוגרפיה, השלכות חמורות ביותר. זאת משום שגילוי מוקדם של סרטן השד, הוא הסיכוי הטוב ביותר להחלמה. רופא המאבחן גידול ממאיר כשפיר, משמעותו אי הוצאת הגידול מן השד. כך, המחלה מתקדמת ושולחת גרורות לאיברים אחרים בגוף.
למותר לציין כי במצב זה, סיכויי ההחלמה הולכים וקטנים. בסיטואציה של פענוח לא נכון, יכול לחלוף זמן יקר עד לגילוי המחלה וייתכן כי אז יהיה מאוחר מדי ולא ניתן יהיה להחלים מן המחלה.
עוד בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח לכריתת שד
