דלקת ריאות היא מחלה נפוצה שיכולה להתפרץ בכל הגילאים. המחלה גורמת למגוון רחב של תסמינים שאינם ספציפיים, כלומר תסמינים שהיו יכולים להיות תוצאה של מחלות אחרות, כמו שיעול, כאבים בחזה, חום גבוה, קשיי נשימה ועוד. הדלקת נגרמת כתוצאה מחדירה של פתוגנים הגורמים לנזק לרקמת הריאה כמו פטריות, נגיפים וחיידקים.
התסמינים של המחלה מגוונים ביותר ומשתנים מעט בין חולים בגילאים שונים. כך לדוגמה בקרב חולים מבוגרים רבים ייתכן בלבול שלא הופיע קודם לכן ותיתכן גם החמרה של בלבול קיים וכן ייתכן שהמבוגר יסבול מהיפותרמיה. זאת בנוסף לתסמינים הקלאסיים הכוללים בנוסף לאלו שהזכרנו לעיל גם עייפות, כאבי ראש ומיגרנה, בחילות, הקאות, שלשולים וכאבי מפרקים ושרירים. בתינוקות לעומת זאת, ייתכן שיופיעו בנוסף לתסמינים הקלאסיים גם ישנוניות יתר, צהבת וקשיים בהאכלה.
ברוב המקרים, המחלה חולפת מבלי לגרום לנזקים חמורים, אך ישנם בכל זאת שלושה סיבוכים עיקריים שיכולים להיות הרי אסון: התהוות של תפליט פלאורלי, אבצס ריאתי והתפשטות של הזיהום הריאתי לאיברים אחרים.
מה הם הגורמים למחלה?
ישנו מגוון רחב במיוחד של פתוגנים שיכולים לגרום לדלקת ריאות כשעד כה זוהו יותר ממאה אורגניזמים שונים שיכולים לגרום להתפתחות המחלה. בקבוצות גיל שונות שכיחים פתוגניים שונים ובנוסף ישנם פתוגנים המופיעים בשכיחות גבוהה במיוחד באלכוהוליסטים, אחרים שכיחים יותר במבוגרים שטופלו לאחרונה באמצעות אנטיביוטיקה לצורך טיפול בזיהום אחר ועוד. חשוב לציין, שרק בכחמישים אחוז מהמקרים של דלקת ריאות מתגלה הזן הספציפי של הפתוגן שגרם להתפרצות המחלה.
גורמי הסיכון לחלות בדלקת ריאות כוללים פינוי לא תקין של נוזלים בריאות על רקע חסימה בדרכי האוויר, מחלת ריאה כרונית כמו נפחת הריאות או סיסטיק פיברוזיס ומחלה של מערכת החיסון (כך למשל חולי איידס נמצאים בסיכון מוגבר לדלקת ריאות).
רשלנות רפואית באבחון דלקת ריאות
לפני מספר שנים, אדם בן 31 הגיע לרופא המשפחה שלו עם תסמינים שכללו דופק מהיר מהרגיל, חולשה חמורה והקאות. רופא המשפחה הפנה את המטופל לחדר המיון הקרוב להמשך טיפול, אך בחדר המיון פטרו את המטופל בכך שאבחנו אותו כחולה שפעת. המטופל שוחר לביתו תוך זמן קצר עם מרשם לתרופות לשיכוך כאבים והורדת חום והנחיות למנוחה ושתיה מרובה בלבד.
חמישה ימים רצופים לאחר האשפוז שכב המטופל בביתו כשהוא סובל מחום גבוה, שיעולים חמורים, הקאות וקוצר נשימה. מאחר והחולה ואשתו האמינו כי מדובר בשפעת שתחלוף מאליה תוך מספר ימים, לא פנו שנית לטיפול רפואי ופשוט המתינו שהתסמינים יחלפו. רק כאשר התסמינים החמירו בצורה משמעותית לאחר חמישה ימים, החליט המטופל להגיע לחדר מיון פעם נוספת.
בחדר המיון התברר שהוא סובל ממצוקה נשימתית, דלקת ריאות חיידקית קשה וחום גבוה מעל ארבעים מעלות צלזיוס. סמוך לקבלת האבחנה מצבו הידרדר משמעותית, הוא איבד את הכרתו והובהל למחלקת טיפול נמרץ. חודשיים שלמים לאחר מכן הרופאים נאבקו על חייו אך בתום החודשיים, נאלצו הרופאים בבית החולים בו אושפז לקבוע את מותו.
בני משפחתו של המנוח הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון וטענו כי ניתן היה לאבחן את הדלקת החמורה כבר באשפוז הראשון בחדר המיון. זוהי לפיכך דוגמה מצוינת לרשלנות רפואית באבחון דלקת ריאות שהובילה למותו של המטופל.
רשלנות רפואית בטיפול בדלקת ריאות
גם אם המחלה אובחנה בצורה מדויקת, עדיין ייתכן שתתרחש רשלנות רפואית, שכן הרשלנות הרפואית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בטיפול באדם החולה מדלקת ריאות. בגדול הטיפול בדלקת ריאות משתנה בהתאם לסוג הפתוגן הספציפי שגרם למחלה ולגיל החולה, אך בנוסף ישנם גורמים אחרים המשפיעים על סוג ואופי הטיפול.
כך למשל כאשר אדם עם דלקת ריאות מגיע לחדר המיון, צריך להחליט האם לאשפז אותו בבית החולים להמשך טיפול ומעקב או שניתן לשחררו עם הנחיות להמשך טיפול אמבולטורי.
ישנם שני מדדים מרכזיים המסייעים לצוות הרפואי לקבל את ההחלטה החשובה הזו: מדד ה- CURB-65 ומדד ה – PSI (Pneumonia Severity Index) . אם רופא המקבל לידיו את הטיפול בחולה הסובל מדלקת ריאות מחליט לשחרר אותו במקום לאשפז אותו ובעקבות כך מצבו מחמיר ונגרם לו נזק חמור, בהחלט ייתכן כי מדובר בעילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בטיפול בדלקת ריאות.
כמו כן, הרשלנות יכולה להתבטא במתן תרופה לא מתאימה למטופל. אם מדובר בדלקת ריאות חיידקית, חשוב לתת למטופל אנטיביוטיקה הרלוונטית לסוג הספציפי של החיידק שגרם לזיהום. מתן אנטיביוטיקה לא נכונה יכול לגרום לכך שהחיידק ימשיך להתפשט באין מפריע ובמצבים החמורים ביותר ייתכן שיגרום אף למותו של החולה.
