מהו ניתוח לכריתת חצוצרות?
ניתוח כריתת החצוצרות, הינו הליך גניקולוגי נפוץ, המשמש כלי טיפולי להפסקת הריון. בשונה מאפשרויות פולשניות פחות להשגת מטרה זו, ניתוח כריתת חצוצרות הינו הליך כירורגי בו למעשה נוצר באופן מלאכותי פגימה באזורי החצוצרה.
החצוצרות הינן שתי צינורות דקים שמחברים בין השחלות לבין הרחם. החצוצרות לא מחוברות באופן הדוק אל השחלות אלא נפתחות מולן, ולכן בהליך רבייה תקין, הביצית משתחררת אל עבר החצוצרה.
בהליך כריתת החצוצרה נפגם כאמור הליך העברה זה. כך למעשה לא ניתן להפעיל כראוי את מערכת הרבייה וההליך הגניקולוגי לא יוצא אל הפועל.
רשלנות רפואית במהלך אבחון לניתוח לכריתת חצוצרות
לשם ביצוע הליך כירורגי מורכב זה, יש להיוועץ יחד עם הגורמים הרפואיים הבקיאים בתחום בטרם קבלת ההחלטה הגורלית על כריתת החצוצרות.
הליך זה טומן בחובו סיכונים שונים ועל כן מוטלת חובה על הגורם המטפל לבדוק כראוי ועל פי סטנדרטים מקובלים האם האישה המיועדת לטיפול אכן זקוקה להליך זה, ובמידה והתשובה הינה חיובית, עליו גם לבדוק האם האישה כשירה לעשות את הניתוח מבחינה רפואית מבלי שייגרמו לה נזקים.
לשם השגת מטרה זו, דהיינו אבחון מיטבי, על הרופא המטפל לערוך שורה של בדיקות רפואיות למציאת פרמטרים שונים היכולים להשפיע על הניתוח (כמו רגישות להרדמה, אלרגיות, מחלות כרוניות העלולות להשפיע ועוד).
במקרה בו לא בוצע אבחון כראוי על ידי הצוות המטפל יש בכך עילה לרשלנות רפואית היכולה לזכות בפיצויים. אבחון לקוי יכול להתרחש משני צידי המתרס. מצד אחד אבחון רשלני מתבטא על ידי קבלת דיאגנוזה לקויה של הרופא המטפל. במקרה זה יש להוכיח בבית המשפט על ידי תימוכין מחוות דעת מומחים, כי לאור הנסיבות והפרקטיקה הרפואית המקובלת, היה על הרופא המטפל לנקוט באבחון אחר לשם קבלת החלטה מיטבית יותר.
מצד שני אבחון רשלני יכול להתקיים גם על ידי טענת "אי אבחון". כלומר יש להוכיח כי הצוות המטפל לא ערך את כל הבדיקות הדרושות והמצופות ממנו לשם שמירה על בריאותה של האישה. במידה והיה ונערכות הבדיקות הללו, ייתכן כי אבחון הרופא היה משתנה והניתוח לא היה מבוצע כלל וכלל.
רשלנות רפואית בביצוע ניתוח כריתת חצוצרות
כמו בכל הליך כירורגי, ובפרט בהליך מורכב ופולשני זה, לעיתים אין מנוס מטעויות אנוש העלולות להתרחש כתוצאה מן ההליך.
במקרים בהם בוצע מחדל רפואי כלשהוא על ידי הצוות המטפל, בין בטיפול שגוי או לקוי, בין באי שמירה על נהלים, ועוד סיבות רבות נוספות, ייתכן כי ייגרם בעקבות כך נזק זמני ובלתי הפיך לאישה באזור החצוצרות, ואף באזורי גוף אחרים באמצעות התפתחות סיבוכים וזיהומים במערכות גוף המטופלת.
חשוב לציין כי במקרים בהם התבצע הליך של קשירת החצוצרות, ייתכן כי מבחינה סטטיסטית יעלה הסיכוי להריון חוץ רחמי לאחר הניתוח. כך לפי מחקרים מדעיים אחדים שבוצעו בנושא זה, התגלה קשר בין פגיעות בחצוצרה לבין השתרשות העובר באזור חוץ רחמי ולא בתוך הרחם.
לעיתים, לא אחת אנו רואים תביעות רשלנות רפואית המוגשות לבתי המשפט השונים, בטענה על ביצוע לקוי של הליך כריתה או קשירה של החצוצרה, שלאחריו הופיע ההריון החוץ רחמי, היכול לסכן באופן ממשי ומוחשי את האם.
כמו כן, בדרך כלל היכנסות להריון אצל נשים שעברו הליך כירורגי זה הינו מנוגד לציפיותיהן ומהווה כשלון ניתוחי שהיה אמור להפסיק את ההליך ההריוני. בכל המקרים הללו ובשורה רחבה של מקרים ומחדלים רפואיים אשר התרחשו במהלך ההליך הניתוחי, ניתן לבחון הגשת תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מן המחדל הרפואי. גם במקרים בהם נחתמו טפסים ללא הבנה מלאה או הסבר נאות של הצוות המטפל, מהווה עובדה זו מחדל רפואי.
חשוב לציין כי אין די בהוכחת נזק כלשהוא לשם קבלת פיצוי. על פי דיני הנזיקין יש להוכיח במאזן הסתברויות משפטי קשר סיבתי הדוק בין קרות המחדל הרפואי לבין הופעת הנזק. לשם כך מומלץ להיעזר באנשי מקצוע הבקיאים ומנוסים בתחום. אנשי מקצוע אלו יידעו לכוון כראוי את התביעה וההליך לשם קבלת פיצוי מקסימלי עבור המטופלת שנפגעה.
