סרטן צוואר הרחם
בשנים האחרונות ניכר כי סרטן צוואר הרחם הפך נפוץ ביותר בקרב נשים במדינות המערב. בחברה המערבית בכלל, ובקרב נשים בפרט, התגברה עד מאד המודעות למחלת סרטן צוואר הרחם (cervical cancer), והסטטיסטיקה מעידה כי מדי שנה מאובחנות אלפי נשים כלוקות במחלה.
הגורם העיקרי למחלת סרטן צוואר הרחם הינו וירוס המכונה פפילומה (HPV), אשר מועבר בעת קיום יחסי מין. כאשר הנגיף חודר לתאי צוואר הרחם, עלול הדבר לגרום לשינויים בתכונות הגנטיות של תאי האיבר, וליצור גידולים סרטניים.
חשוב לציין כי התאים הנגועים הופכים לסרטניים באופן מדורג, שכן בתחילה הינם קדם סרטניים, ולפיכך קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם. ככל שהמחלה תאובחן בשלב מוקדם יותר, כך הסיכוי להחלים ממנה גבוה יותר. אבחון המחלה נעשה על ידי בדיקה יעילה ופשוטה של משטח צוואר הרחם.
ישנן נשים אשר נמצאות ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות במחלה, ביניהן נשים מעשנות, נשים שהחלו לקיים יחסי מין בגיל צעיר וכן נשים בעלות מערכת חיסונית חלשה.
דרכי הטיפול בסרטן צוואר הרחם
לרוב, מתבצע בתחילה אבחון במסגרת בדיקת משטח צוואר הרחם. כאשר אובחן גידול סרטני, יהיה הטיפול הרפואי בדרך כלל בצורת ניתוח להסרת הגידול וכן טיפול בהקרנות.
לעיתים נעשה שימוש בטיפולים כימותרפיים וביולוגים. כיום, קיימות התפתחויות בלתי פוסקות בכל הנוגע לסוגי הטיפול במחלה. מאחר והטיפולים נעשים מדויקים, קצרים ויעילים יותר, אחוזי ההחלמה בעשור האחרון הולכים ונעשים גבוהים יותר.
רשלנות רפואית הקשורה לסרטן צוואר הרחם
רשלנות רפואית עלולה להתרחש בלא מעט מקרים במהלך האבחון והטיפול בסרטן צוואר הרחם. להלן מספר דוגמאות:
- איחור באבחון של סרטן צוואר הרחם.
- מהלך טיפולי שגוי באישה הסובלת מסרטן צוואר הרחם.
- אי הפניה על ידי הרופא המטפל לבדיקות הכרחיות.
- פענוח שגוי של ממצאי בדיקות רפואיות.
- פענוח שגוי של דגימות שנלקחו באמצעות ביופסיה.
בכל אחת מהדוגמאות הללו יכולה להתרחש רשלנות רפואית, שבגינה יתרחש איחור באבחון סרטן צוואר הרחם. איחור זה יכול לפגוע משמעותית בסיכויי ההחלמה של החולה, ואף לעלות לה בחייה.
דוגמא לפסק דין בעניין רשלנות רפואית במחלת סרטן צוואר הרחם
בתיק ת.א. 1075/98 לוי ואחרים נ' ד"ר זאב מור, נדון מקרה שבו אישה נפטרה כתוצאה מאבחון מאוחר של סרטן צוואר הרחם. המנוחה הגיעה מספר פעמים לבדיקה רפואית אצל הנתבע, לצורך מעקב וביקורת לאחר לידתה השלישית במספר.
בביקורה השני, בו ביקשה לחדש מרשם לגלולות למניעת הריון שרשם לה הנתבע, הלינה בפניו כי היא סובלת מדימומים, אולם הנתבע לא ייחס חשיבות לדבר וטען כי הדבר שכיח אצל נשים במצבה ונובע מנטילת הגלולות למניעת הריון. אף בביקורה השלישי אצל הנתבע, חודשים לאחר מכן, הלינה בפניו על דימומים אולם הרופא התעלם מכך.
כאשר הגיעה המנוחה לביקור בפעם הרביעית, כשנה שלמה לאחר הלידה, היא הלינה בפניו על דימומים והפרשות מרובים מהנרתיק. הרופא הפנה את המנוחה לבדיקת משטח צוואר הרחם (PAP), ממנה עלה כי נמצאה אצלה התפתחות טרום סרטנית בצוואר הרחם.
הנתבע הפנה את המנוחה לרופא מומחה בתחום האונקולוגיה, שבעקבותיה נלקחה ביופסיה מצוואר הרחם שלה והיא עברה סריקה טומוגרפית.
ממצאי הבדיקות העלו כי אצל המנוחה קיים גוש סרטני, וכי היא סובלת מסרטן צוואר רחמי בשלב מתקדם. המנוחה החלה לעבור טיפולים כימותרפיים לאור השלב המתקדם של המחלה, אולם אלה לא הועילו ולבסוף היא נפטרה.
משפחתה של המנוחה הגישה תביעה כנגד הרופא המטפל, ובין היתר נטען כי הוא התרשל בכך שלא אבחן המחלה בשלביה המוקדמים, לא הפנה את המנוחה לבדיקת PAP בשלב מוקדם, התעלם מתלונותיה המרובות ולא ערך מעקב ראוי אחר מצבה כנדרש. חוות דעת מומחים הוגשו על ידי שני הצדדים.
ביהמ"ש קבע בפסק דינו כי אין ספק שהמחלה במקרה זה אובחנה בשלב מאוחר, וכי הרופא התרשל בכך שלא הפנה את המנוחה לבדיקת משטח צוואר הרחם כבר בעת ביקורה השלישי אצלו. בית המשפט הוסיף כי התרשלותו של הרופא אמנם לא גרמה למותה של המנוחה, אולם היא הפחיתה את סיכוייה להחלים. לפיכך, נקבע כי על הרופא וקופת החולים לפצות את משפחתה של המנוחה.
