בעידן של ימינו, גוף חלק, פירושו גוף יפה ולכן, אנשים רבים, בגילאים שונים, עוברים טיפולים של הסרת שיער, בכדי לקבל מראה חלק ואסתטי. האזורים השכיחים ביותר להסרת שיער עבור נשים הם הרגליים, המפשעה ובתי השחי. הגברים לעומת זאת, עוברים הסרת שיער בעיקר בגב ובחזה.
במרבית המקרים, הטיפול נעשה במקצועיות והמטופל מרוצה מן התוצאה, אך לעיתים, המטפל נהג ברשלנות בזמן הטיפול וגרם למטופל לנזק פיזי כמו, כוויות, צלקות וכתמים על העור.
רשלנות רפואית בטיפולי הסרת שיער, יכולה לבוא לידי ביטוי בשלבים שונים של הטיפול, למשל, בשלב הבדיקות המקדימות, בו קובע המטפל כי המועמד מתאים לטיפול, כאשר הוא אינו מתאים, בשלב הטיפול עצמו, אשר מבוצע ברשלנות, ללא מיומנות וניסיון וגם כאשר המטפל אינו מקבל הסכמה מדעת לטיפול.
רשלנות בבדיקות המקדימות – העדר התאמה לטיפול
על פניו נראה כי כל אדם, יכול לעבור טיפול של הסרת שיער, אך בפועל, אין זה כך. ישנם אנשים המתאימים לטיפול ויוכלו ליהנות מתוצאות יפות, בעוד אחרים, אינם מתאימים לטיפולי הסרת שיער וביצוע הטיפולים, ירע את מצבם ויגרום להם לנזק. אי התאמה לטיפולי הסרת שיער, יכולה לנבוע מסיבות שונות, למשל, בשל בעיות בעור, בשל רגישות לחומרים מסוימים, בשל טיפולים קודמים בעבר שלא צלחו, בשל גוון העור וכיוצא בזה.
לפיכך, בכל מקרה, חייב המטפל לבחון היטב, האם האדם שפנה אליו, מתאים לטיפול או שאיננו מתאים. בחירתו של המטפל לבצע סדרת טיפולים, היכן שברור לו כי הדבר עלול לגרום לנזק ולתוצאות לא יפות, מפר את חובת הזהירות כלפי המטופל והוא חשוף לתביעת רשלנות רפואית.
רשלנות רפואית בטיפול הסרת השיער
בכל טיפול רפואי וטיפול קוסמטי, חייב המטפל לנהוג בשיקול דעת ובזהירות, בשעת הטיפול ולהיות ער לבעיות ולטפל בהן, שאם לא, הוא עלול לגרום למטופל לנזק חמור. רשלנות רפואית בטיפול, יכולה להתרחש גם בשל העדר מיומנות של המטפל, אשר לא עבר הכשרה מתאימה, או שהוא אינו בעל ניסיון מקצועי מספק, בכדי לבצע את הטיפולים בהצלחה.
מקרה אחר הוא בחירה שגויה של השיטה להסרת השיער, שכן יש מספר שיטות שונות ויש להתאים את השיטה למטופל, בהתאם לנסיבות. לעיתים, הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי בהתעלמות המטפל מתגובות חריגות של העור בזמן הטיפול, דבר אשר היה אמור לגרום לו להפסיק את הטיפול.
אי מסירת המידע הרפואי למטופל
על המטפל חלה חובה בחוק, למסור למטופל, זמן סביר לפני הטיפול, את כל המידע הרפואי לגבי הטיפול: אורכו של הטיפול, עלותו, מהי התוצאה הצפויה, אלו סיכונים יש בטיפול, האם ישנם טיפולים חלופיים מתאימים וכדומה.
מסירת המידע מטרתה, לאפשר למטופל, שהות להחליט, ללא לחץ, האם ברצונו לעבור את הטיפול, או שמא, בשל נתונים מסוימים שקיבל לגבי הטיפול, הוא יחליט שהוא מוותר בשלב זה על ביצוע הטיפולים.
מחדל המטפל לתת למטופל את כל האינפורמציה הרלוונטית, היא חריגה מסטנדרט הטיפול הסביר, הדורש כי המטפל יקבל הסכמה מדעת של המטופל לטיפול. ללא שבידיו של המטופל כל המידע הרפואי הרלוונטי, אין הוא יכול לקבל החלטה מושכלת ולכן, הסכמתו לטיפול איננה הסכמה מדעת, משום שהיא אינה מבוססת על נתונים רפואיים, הנדרשים לשם קבלת החלטה.
אי מסירת מידע רפואי למטופל, באופן מלא או חלקי, היא פגיעה באוטונומיה של המטופל והדבר מקנה לו אפשרות להגיש תביעה ולקבל פיצוי כספי, ללא תלות בשאלה אם נגרם לו נזק מן הטיפול. אולם, אם נגרם למטופל נזק בטיפול, אשר לו ידע על הסיכוי להתרחשותו, היה מחליט שלא לעבור את הטיפול, יוכל גם לדרוש פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו בטיפול.
