רשלנות רפואית בעקמת (סקוליוזיס)

עקמת (סקוליוזיס) היא עיוות של עמוד השדרה, הבא לידי ביטוי בסטייה של החוליות ביחס לקו האמצע, בזווית של עשר מעלות לכל הפחות. לרוב העקמת מתפתחת במהלך שנות הילדות או במהלך גיל ההתבגרות, בזמן שחלה האצה בצמיחת השלד, כאשר במהלך הזמן העיוות עשוי להחמיר.

נכון להיום, עדיין לא ברור מה היא הסיבה לכך, אך בעקמת חמורה של עשרים מעלות לפחות, על כל בן הסובל ממצב זה, מאובחנות שבע בנות. עוד יש לציין, כי רוב הסובלים מעקמת, כלל לא מודעים לכך, כאשר הדבר נכון גם לגבי אנשים הסובלים מעקמת של שלושים מעלות. אי לכך, רוב המקרים מתגלים במקרה.

מה הם התסמינים של עקמת וכיצד מאבחנים עקמת?

תסמיני העקמת כוללים בין היתר תנוחה נטויה לצד ימין או שמאל, גובה כתפיים או מותניים לא שווה, כאבי גב בעמידה ממושכת, התעייפות מהירה בעמידה ממושכת, קושי להתכופף קדימה, בליטות לא שוות של הצלעות, מיקום לא סימטרי או גודל לא סימטרי של החזה בנשים ועוד.

האבחון כולל בדיקת CT או צילום רנטגן המאפשרים להעריך את רמת המורכבות של העקמת, את המיקום המדויק של העיוות, את כיוון העקמת ועוד. אחת השיטות שבהן נעשה שימוש כדי לאמוד את מידת העקמומיות של עמוד השדרה בקרב הסובלים מעקמת נקראת חישוב זווית קוב. לפי שיטה זו יש להעריך את העיוות לפי הזווית הנוצרת החל מהחוליה העליונה ביותר ועד לחוליה התחתונה ביותר המעורבות בעקמת. 

מעבר לכך, יש לבצע בדיקה גופנית הכוללת בין היתר בחינה מדוקדקת של העור, שמטרתה לזהות כתמי עור שיש בהם כדי להעיד על כך שהעקמת היא תולדה של מחלה הנקראת נוירופיברומטוזיס, יש לבחון את כף הרגל בחיפוש אחר עיוותים אנטומים, יש לבחון בעיות בסימטריה של הגוף ועוד.

רשלנות רפואית בטיפול בעקמת

ישנן מספר דרכים בהן ניתן לטפל בעקמת, כאשר הטיפול משתנה בהתאם למידת החומרה של העקמת ובהתאם למידת הפגיעה של העקמת בתפקוד של הסובל ממנה. אי לכך, במקרים הקלים ביותר ניתן היה להסתפק במעקב בלבד, שכן לא תמיד יהיה צורך בהגשת טיפול ישירות לאחר האבחון. לעומת זאת, במקרים קשים יותר יהיה צורך בטיפולי פיזיותרפיה או בשימוש במחוך אורתופדי ובמקרים החמורים ביותר, ייתכן כי המטופל יצטרך לעבור ניתוח כמו לדוגמה ניתוח לאיחוי חוליות בעמוד השדרה.

מטבע הדברים, כל ניתוח באשר הוא, בדגש על ניתוח המבוצע בעמוד השדרה, עלול להוביל להתפתחות של סיבוכים מסוימים והדבר נכון גם במקרה של ניתוח לטיפול בעקמת. אי לכך, לא כל מקרה שבו התרחש נזק למטופל בניתוח לטיפול בעקמת, יכול להיחשב כרשלנות רפואית. זאת כיוון שבמקרים רבים מדובר בנזקים שלא ניתן היה למנוע.

על מנת להוכיח כי אכן התקיימה עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה דברים בסיסים, כאשר בראש ובראשונה יש להוכיח כי למטופל נגרם נזק אותו ניתן להעריך באחוזי נכות. לאחר מכן, יש להוכיח כי המנתח חרג מרמת האחריות המקצועית המוטלת עליו ושפעל שלא בהתאם לפרוטוקולים המקובלים בתחום ולבסוף יש לקשור את הנזק שנגרם למנותח בטיפול הרשלני בקשר של סיבה ותוצאה, כלומר להוכיח כי הרשלנות היא זו שהובילה למעשה לנזק.

המבחן לפיו בוחנים כל מקרה של רשלנות רפואית הוא מבחן הרופא הסביר. הכוונה היא לכך שבודקים האם כל רופא סביר אחר היה פועל באופן שבו פעל הרופא הנתבע.

דוגמא למקרה של רשלנות רפואית בניתוח עקמת

לפני מספר שנים, בחור חיפאי בן 25 שסבל מעקמת נותח בעמוד השדרה, כאשר במהלך הניתוח הוכנסו לעמוד השדרה שלו תשעה ברגים סך הכול. במשך שמונה שנים לאחר הניתוח סבל מכאבים חמורים בגב, מכאבי ראש והקאות, כאשר אף לא אחד מהרופאים שטיפלו בו העלה על הדעת כי מקור התסמינים בניתוח שעבר.

רק לאחר שמונה שנים מהניתוח, בבדיקת CT  שעבר, התברר כי שלושה מהברגים שהוחדרו לגופו, מוקמו בצורה שגויה לחלוטין ובאופן שגוי, כאשר אחד מהברגים חצה את תעלת השדרה והפעיל לחץ על שורש עצב.

בעקבות זאת, נאלץ התובע לעבור ניתוח גב נוסף להוצאת שלושת הברגים שמוקמו בצורה שגויה. יש לציין כי בדוגמה שהבאנו לעיל, התרחשו שני סוגים מרכזיים של רשלנות. הסוג הראשון הוא רשלנות רפואית בטיפול בעקמת ואילו הסוג השני הוא רשלנות רפואית במעקב לאחר הניתוח. אם היו הרופאים שבדקו את מצבו הבריאותי לאחר הניתוח משכילים לקשר בין הניתוח שעבר לתסמינים מהם סבל, ייתכן מאוד שיכול היה לעבור את ניתוח התיקון בשלב מוקדם יותר וכך היו נחסכות ממנו שנים של ייסורים.